קול הגולה

טוביה סינגר וברי כהן ישוחחו מדי שבוע על היסטוריה יהודית בגרמניה, שוטטות ונדודים. קול הגולה מנהר השפרה שלום רב.

 

פרק שישי – 23.08.18:

ממשיכים בסדרת "היהודי הנודד" והפעם – מה הקשר בין שוקולד טובלרון ומטפסי הרים לאגדת היהודי הנודד.

בתמונה – טוביה ועותק ה"דר שפיגל" עליו הר המטרהורן.

IMG_5152

שיר סיום: The Eagles – Journey of Sorcerer

 

פרק חמישי – 02.08.18:

טוביה מארח באולפן את אחיינו, חנוך ניבין, לשיחה על נדודים בין העולם החרדי לעולם החילוני.

טראק ליסט:
1. טיפקס – הרב ג'ו כפרה
2. ליפא שמעלצר – אחוילה

 

פרק רביעי – 20.07.18:

ממשיכים לשוחח על אגדת היהודי הנודד, על הקוסמולוגיה שלה ואיך הסרט "שודדי הקאריביים" קשור לנושא?

הצייד הנצחי מימין (Johann Wilhelm Cordes 1856-7), קפטן ברבוסה משמאל (מתוך הסרט "שודדי הקאריביים")

שיר סיום: שלמה גרוניך – רנסאנס.

 

פרק שלישי – 06.07.18:

היהודי הנודד, היהודי הנצחי – מה זה אומר לכם\ן? טוביה לוקח אותנו למסע בעקבות מקורות האגדה.

דמות היהודי הנודד – ציור מתוך חוברת שהופצה לראשונה בשנת 1634 בגרמניה
36641602_10156350535831236_8371541891614769152_n

דמות היהודי הנודד – גוסטב דורה
CA8BA788-0271-422F-9317-7E3E7F8562E9
האגדה על היהודי הנודד התגבשה בתחילת המאה השבע-עשרה בחוגים פרוטסטנטים בגרמניה. בהתבסס על פרשנות מרחיבה למסופר בברית החדשה, עסקה האגדה ביהודי בשם אחשווראש שסירב לתת לישוע לנוח על קירות ביתו בדרך לצליבה ומשום כך נידון לנדודי נצח. באופן מפתיע, דמותו מתוארת באופן חיובי יחסית (למשל באיור המצורף מגרסת האגדה של שנת 1634). אבל אם תעיפו מבט על איור היהודי הנודד משנת 1852 של המאייר הצרפתי גוסטב דורה – מתגלה תמונה הפוכה. מה קרה? מה השתנה? איך התפתחה והתגלגלה אגדת היהודי הנודד בשלוש מאות השנים האחרונות כאמונה עממית מקומית, כדמות ספרותית וכדימוי אידאולוגי בשירותם של תנועות פוליטיות שונות כמו האנטישמיות והציונות? על כך ועוד בפודקאסט.

תודה ללאון פלדמן וליאור "בייגלה" פייגלסון על פתיח התכנית.
שיר סיום – "שלוש" – Jerusalem State of Mind.

 

פרק שני – 19.06.18:

לכבוד יום השוטטות הבינלאומי שחל בתאריך ה-19 ביוני טוביה וברי משוחחים על מהי שוטטות, על הקשר הברלינאי-פריזאי ומי היו דמויות המפתח שחיו אותה וכתבו עליה.

שיר סיום: תמוז – הולך בטל.

פרק ראשון – 07.06.18:

מבוא לסדרה: היכרות, מהו "היימאט"\"Heimat" ומה הקשר שלנו אליו.

טוביה כותב:

בסוף השבוע הקודם קפצתי לסופר השכונתי ושם מצאתי דבר מענין המוצע למכירה: "היימאט-רומן".

סיפורים קצרים ודביקים במיוחד על החיים האידיליים בנופי הכפר הגרמני. סוג של רומן רומנטי לגיל הזהב. שמעתי בעבר מיד שנייה סיפורים על יקים ישובים בסלון ביתם בקיץ התלאביבי המלוחלח, חנוקי געגועים להיימאט.

קשה לתרגם את ההיימאט. בגדול מדובר, שוב על פי השמועה, בתחושה של נינוחות ביתית, של להיות במקום מוכר וידוע, אם אפשר (ובגרמניה אפשר) על רקע נופים קסומים, רגע לפני שנהרסו או זוהמו על ידי התיעוש, האורבניזציה וההגירה. לא מיותר לציין שמי שייצר וקרא את כל הגעגוע הכפרי מאז המאה ה-19 הם אותם בני שכבה חברתית שהרוויחה וניזונה מהרס חיי הכפר, הבורגנות.

לאחר השימוש התעמולתי של הנאצים בהיימאט הוא הוצא משימוש פוליטי-לאומי אך נותר בשימוש של גופים מנהליים מקומיים, ארכיונים, מוזיאונים וגופי תיירות כמסמן זהות מקומית-אזורית, במנותק מהזהות הלאומית. מפלגת שונאי הזרים ה-AFD החלה לעשות שימוש פוליטי-רגשי מחודש בהיימאט ובנופי הכפר, ומשם חזר ההיימאט לשיח הפוליטי הלאומי כשממשלת גרמניה הטרייה מגדילה לעשות ומקימה משרד חדש בעל השם "משרד הפנים, הבנייה וההיימאט".

ההגירה היא סטירה מצלצלת להיימאט. המהגר מסובב בתנועה לא רצונית את פניו לאחור אל הבית שנעזב, כמו אשת לוט. ואילו ההיימאט המקומי עדיין דל במשקעים של זיכרונות אישיים, ולא מעט מיושביו מביעים אי-נוחות למראה האורח. הוא עושה המון רעש, לא מחזיר דברים למקום, משתין בעמידה ומלכלך את הנוף. 

משמאל: כרזת מפלגת ה-AFD והשימוש במושג היימאט, מימין: גליונות ההיימאט רומן שמוצעים למכירה בסופר.

 

 

 

תודה לליאור "בייגלה" פייגלסון על תרומת אות הפתיחה.

שיר סיום: אחרית הימים – פתחי לי את הדלת.